<h1>פירוש רבינו ישמעאל בן חכמון — עירובין</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[עירובין כ"ט ע"א] תנן במסכת מעילה בפרק רביעי [י"ז ע"א] כל האוכלין, המיוחדין למאכל אדם כגון לחם ובשר וזתים וענבים וכיוצא בהן משאר האוכלין, או שאינו מאכל אדם וחשב עליו ויחדו למאכל אדם, מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס, פי' כשיצטרף מכל אוכל מעט עד שיהיה בהן שיעור ביצה ומחצה שהוא חצי פרוסה של ככר כדתנן בכיצד משתתפין [פ"ב ב'] גבי שיעורו של עירוב, היו אוכלין טמאין ואכלן אדם נטמא, ואם נגע בתרומה טמאה, וכמזון שתי סעודות, שהן ששה ביצים. לעירוב, כלו' לשיתוף לכל בני המבוי או בני המדינ' כשהיו יתר משמנה עשר אפי' יהיו אלפים ורבבות, אבל שמנה עשר או פחות צריכין כגרוגרת לכל אחד ואחד כמו שיתבאר לפנינו בפרק חלון [פ' ע"ב]. וכביצה לטמא טמאת אוכלין, פי' ושיעור אוכל טמא לטמא טומאת אוכלין אחרים או משקין כביצה בלא קליפתה, שהקליפה אינה אוכל כדי לשער בה כדאיתה בכיצד משתתפין [לקמן פ"ג ע"א]. וגרסינן בפרק יום הכפורים [יומא פ' ע"א] טמאת אוכלין מנא לן, אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר אמר קרא [ויקרא י"א] מכל האוכל אשר יאכל, אוכל הבא מחמת אוכל באותו שיעור מטמא, ואיזו זו זו ביצה של תרנגולת ולפי ששנה הכתוב במשמעו שנו חכמים בשיעורו.
